אפריקה המיסטיקה והגדולה שלה  
אוכל פשוט עם שלמות 

​

אני יכול לדבר רק מניסיוני על החיים שחייתי בצפון אפריקה בטריפולי, לוב.

אפריקה תמיד תהיה בפעימות ליבי, כמו התופים שפעם פעמו החופש, שאבדו היום לתושביה הילידים, לאנשיה מאז ומתמיד. 

ליתר דיוק, ברוב העולם אפריקה הייתה מדינת עולם שלישי. מה שרבים רואים כמרתק בלוב הוא הטבע, התרבות, ההיסטוריה והארכיאולוגיה. כתרים רבים הוסיפו לקופתם והפשיטו את כל אפריקה כולל לוב מכל אדמתה ואת רוב נשמתה, אבל למדתי שם את ערך החיים, הקהילה, הידידות והאתיקה האנושית.

לצערי, גורשתי מהארץ שחשבתי לשלי כמו ישראל. יהודים, מוסלמים וקתולים חיו זה לצד זה, עם הכלל הבלתי כתוב לכבד זה את זה ולשמור על עצמם כשזה מתאים.   
בשנת 1967, קילומטרים רבים משם, התרחשה מלחמת ששת הימים, שכללה את ישראל ומדינות ערב השכנות לה, וכך נוצרה ניצוצות של טינה כלפינו, אזרחים שאינם מעורבים כלל בסכסוך, הרחק משם.

אלה בקהילות היהודיות של לוב הפכו לפליטים והתפזרו ברחבי העולם. עבור רובם, איטליה הייתה התחנה הראשונה, עבור אחרים זו הייתה התחנה האחרונה שלהם. המשפחה שלי גרה במחנה פליטים שנה שלמה ואז הועברה לרומא. לאחר שהות של 4 שנים החלטנו לעלות לישראל. המשפחה שלי ממשיכה לגור שם. בהיותי חופשי רוח, התחתנתי עם אמריקאי ואני גר בלוס אנג'לס מאז 1973. 

באפריקה, למדתי תחושה עמוקה של מזון טבעי. זו הייתה חוויה אמיתית לעשות קניות ממוכרי עגלות רתומות לסוס או פרד, שעברו ברחוב שלנו כדי להביא את הטריות היומית של ירקות ופירות בעונה, וחלב הפרה עדיין חם מהחליבה, או מהעזים המודרכות על ידי האוזן המנוקבת. חלבן שיחלב כפי שאנו צריכים ישר לתוך כלי שהבאנו למילוי. (החתיכה: מנהג נדר של אם להקדיש את בנה לחיי ה', בגלל הקושי שלה להרות) הכל הובאו לפתחנו. את התפיסה היומית הטרייה של ים שנתפסו דגים, פירות ים וקרום בשוק הדגים הפתוח, הלכתי לפעמים עם אבא שלי שם למדתי לזהות טריות ולאהוב טונה כחולת סנפיר וריח. לימדו אותי איך לנקות אותו ולבשל אותו גם כן. 

לקחתי את העוף לשוחט (רבני, קצב מיומן) שישחט את העוף.  הייתי עד לתהליך, וידעתי אחר כך איך לנקות וגם להוציא את הקרביים ואז להפוך אותו לכשר ולבשל אותו. התהליך הזה גם לימד אותי לכבד את בעלי החיים שלי על מתנתם, להשתמש במשאב המזון ולא לנצל אותו לרעה. למדנו, בצורה אורגנית, לעולם לא לבזבז ולהעריך את מה שהיה לנו כמתנת הארץ. 

למדתי גם אחריות קהילתית למי שפחות מזל, לטפל ולאמץ, להביא ארוחות שבת, ולהפיק ולצ'יפ כספים לבר מצווה וחתונות

הקרובות, כי כולם היו אחראים אחד לשני. זה היה חוק לא כתוב. 

 

אנחנו המורשת המפוארת של העבר וצינור לעתיד טוב יותר עבור הדור הבא

תוך כדי האזנה למוזיקה מגוונת כמו טוסקה ודונה אימוביל לביטלס, ג'יאני מורנדי, אום כולתום, אדית פיאף, פאריד אל עבדאלווהאב, ליילה מוראד, אדית פיאף אטראש, בגנימינו גיגלי, לילה מוראד או עבדולוואב, לפעמים הביטלס, אומניסקו מוסלי, במקום אחד היינו אפריקה, הים התיכון ואירופה, מזרח ומערב.

 

 

בחזרה לאוכל, בגלל כל כך הרבה כובשים מהפיניקים, הרומאים, הערבים, המורים, הספרדים, הטורקים, האיטלקים פלפל שומ ובריטניה. צברנו תפריט עצום כמו *קוסקוס, פסטה, פיצה, בסיסה או שקשוקה, מרציפן, בוקדילוס, בסטיילים לבורקטיטס כולם דומים לבריק ובכל זאת שונים.

Defina  (קבורה ) של אוכל שבת מוסתר ישן בקנון (סיר חרס/עם גחלים) ששמר את האוכל חם לאורך כל השבת, מתאים לכל שאר הדרכים היהודיות, אבל עם שמות שונים ב אמריקה הלטינית  is the Menudo ?? של השבת שלהם  עוגת סמיטהמבלי לדעת לשמור על היהדות בחיים כפי שהיהודים הנסתרים שמרו על מנהגים עתיקים.

​

                                                                                                                                                                                                                        צ'מיטה

  עוגת סמיטהעוגת סמיטה עוגת סמיט העוגת סמיטה הוא מתוק של ספרד, אל סלבדור עם פירות, שיהודיםעוגת סמיטה היו מגישים עם תה או קפה, פופולרי מאודעוגת סמיטה ושימושי.עוגת סמיטה 
הדרך המיוחדת לבשל קפה בתור טורקים, אבי היה מרתיח מים, מניח בצד כוס,
להוסיף ברגע שקצף יעלה מיד לאחר כף קפה לתוך הבריק (כד קפה גבוה)
רסק עגבניות, ירושה ספרדית דרך כיבוש מקסיקו תפריטים מלאים כדי להאיר את רוב התפריטים שלנו.. 
מגדלים מקומיים מגדלים שעורה, חיטה, אלפא אלפא, זיתים, תפוזים, פטרוזיליה, בזיליקום, אורגנו, רימון, 
ענבים, תמרים ועוד הרבה שמרו אותנו בריאים במה שנקרא היום דיאטה ים תיכונית. כולם נמכרים מול הבתים שלנו בעגלות מתגלגלות חלקן על אוכל, חלקן על סוסים.

מי ידע, זה יהיה כל כך פופולרי שהקוסקוס הוא יליד כמו אפריקה ברבר שכולנו במגרב אוכלים אותו מעוטר ברטבים, עם בשר או דגים או ירקות רגילים.

החלבן שלנו היה כמו שמואל     (אוזן נוקבת לזכר: מנהג כשאמא נדרה כבוד לבנה אשר נדרה לחיים אלוהים, מתפללת עבור בן, שמואל. היא

נותנת את בנה הקטן לכוהנים בשילה בשנת 1105 לפנה"ס. 

 

21 בינואר 2007 

​

​