אני פליט של ארצות ערב מאז 1967, כאשר אזרחיה היהודים של לוב הפכו לפרסונה נון גרטה, סבלו מגירוש ולאחר מכן מהפיזור שאחרי.

​

ב-30 ביוני 1967 ביום שישי, בשעה 4:30 לפנות בוקר, הקהילה היהודית של לוב הועברה לשדה התעופה ובוצעה חיפוש גופני לפני שעלה למטוס אליטליה עם רק  20 פאונד ומזוודה אחת הוקצו לכל אדם.

​

אמי האלמנה עם ארבעת ילדיה מצאה את עצמה בין אלפי אחרים באמצע מחנה פליטים איטלקי בלטינה, דרומית לרומא. אחרים נשלחו למחנה בקפואה, ליד נאפולי. מה שהחזיק אותנו היה רק הנדיבות של ועדת ההפצה האמריקאית וארגון קריטס הבינלאומי.

​

כשחיינו במחנה הציעו לנו עבודה. ניקיתי מקלחות בתשלום. עבדתי גם מחוץ למחנה כפועל בבציר ענבים בכרמים שכנים. שם למדתי כיצד לרפא ענבים בשלים בחלק העליון של כל צרור מהסבכה מבלי לטשטש את סרט ההגנה שלהם וכיצד לקטוף ענבים אדומים של סנג'ובזה בסלסלות או בקופסאות עץ כדי למנוע קלקול של פירות וחמצון מוקדם. הרווחים שלי אפשרו לי ללמוד ולסיים את לימודיו במרכז השפה הבינלאומי, מכיוון שכבר התחלתי קורסי אנגלית בטריפולי. רציתי לעבוד עבור האו"ם או להיות דיילת.

​

תוך שנה, המשפחה שלנו שכרה דירה בלטינה. עבדנו והכרנו חברים חדשים, ולאחר מכן עברנו לרומא, שם התחלנו מחדש. שם למדתי בבית ספר ליופי ועבדתי כנערת שמפו, וגם עבדתי בחנות מתנות למכירת צעיפי משי וכפפות עור.

​

עד 1970 עברתי לקיבוץ בישראל, שם גרתי שנה אחת. ב-1971 עבדתי בחברת התעופה אל על על מדריך למטוסי הג'מבו החדשים אז. גם אני התחתנתי. עד 1973, עברנו ללוס אנג'לס, שם גרתי מאז, וגידלתי את המשפחה שלנו.

​

השכלה לעיצוב גרפי זיכתה אותי בעבודה באולפני דיסני בתור דיו, עד שהמחלקה נסגרה. עברתי מעבר, עבדתי בעיקר במינהל, חינוך לאמנות וקייטרינג למוסדות יהודיים. כיום, אני מציג אירועים וקטעים מתהילים ומתורה, וממחיש אותם באמצעות אמנות.

​

אני מכבד את הוריי הנפלאים, אשר החדירו בי ובאחיי אמונה עזה ביהדות ובמהות התורה והתלמוד במעשיהם למופת. במשק הבית של הוריי, הכנסת אורחים, קהילה וצדקה היו דרך חיים שעברה בדורות.

​

שאבתי כוח, אושר ומעשיות מאמי. כיום היא גרה בארץ ישראל. הרמוניה ונדיבות ירשתי מאבי.

​

עד היום, אני עטוף במהות הפיזית של לוב שלי דרך אוכל, צבע, לבוש, מוזיקה וריחותיה - יסמין, פריחת טווח וגרניום.